פסק-דין בתיק ע"א 2351/05

זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט ד"ר קובי ורדי) מיום 5.5.05 בת"א 71253/04, בש"א 152885/05, שקיבל את בקשת המשיב לסילוק על הסף של תביעת המערערת מחמת התיישנות, וחייב את המערערת בהוצאות משפט ושכ"ט עורך דין בסך של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ. 

1.                   רקע

(א)                המערערת היא תושבת חוץ המתגוררת דרך קבע בגרמניה, שהגישה ביום 18.11.04 תביעה כספית על סך 202,944 ש"ח נגד המשיב, עורך דין במקצועו, בטענה שנגרמו לה נזקים עקב טפולו הרשלני בענייניה.

(ב)        להגשת התביעה קדמה השתלשלות העניינים המפורטת להלן:

(אא)      ביום 11.8.94 הוכרזה אימה של המערערת הגב' רבקה ציפלינסקי ז"ל חסויה והתמנה על גופה ורכושה אפוטרופוס - עו"ד חביב צור ז"ל.

 (בב)     ביום 3.9.96 נפטר עו"ד צור ז"ל ובית המשפט לענייני משפחה מינה תחתיו אפוטרופוס את עמותת ש.פ.ר., עימה כרתה המערערת ביום 9.4.97 הסכם שיתוף פעולה.

(גג)        סמוך לאחר מכן התעוררו בליבה של המערערת חששות, שענייניה הכספיים והרכושיים של אימה התנהלו ומתנהלים בדרכים לא כשרות.

(דד)      בחודש מאי 1997 שכרה המערערת את שירותיו של המשיב כדי שיבטל את הסכם שיתוף הפעולה עם ש.פ.ר, יקבל מידע מפורט על פעולותיהם של עו"ד צור ז"ל והעמותה בכל הקשור לנכסי האם, ויפנה לבית המשפט לצורך מינוי בני דודה של המערערת החיים בארץ אפוטרופסים.

(הה)      בחודשים מאי-יוני 1997 שלחה המערערת למשיב שישה מכתבים שבהם הביעה את אי שביעות רצונה מקצב עבודתו ומיחסו אליה, ודרשה ממנו לנקוט במהלכים אקטיביים לקידום ענייניה. בחודשים אוגוסט-אוקטובר 1997 המשיכה המערערת להלין באזני המשיב על התנהגותו לרבות טענות בדבר רשלנות ונזקים שגרם, עד כדי איום משתמע בתביעת פיצויים.

(וו)        ביום 18.11.97 הודיע המשיב למערערת שלנוכח סגנון התנהגותה, הוא מפסיק לטפל בענייניה.

(ג)         כאמור, המערערת הגישה תביעה נגד המשיב שבה פירטה גם את נזקיה (סע' 3.2 לכתב התביעה). המשיב טען שהתביעה התיישנה ויש לסלקה על הסף, ובית משפט קמא נדרש למתן החלטה בטענה בטרם שיתקיים דיון לגופו של עניין.

2.         פסק דינו של בית משפט קמא

בית המשפט קבע כי עילת התביעה התגבשה בין חודש מאי 1997 - המועד שבו שכרה המערערת את שירותי המשיב, לבין יום 18.11.97 - מועד מכתב ההתפטרות ששלח המשיב, ולמעשה, אף ביום 15.10.97 - המועד שבו שלחה המערערת למשיב מכתב שבו הטיחה כלפיו אותן טענות המהוות את עילת התביעה.

מאחר שהתביעה הוגשה יותר מ-7 שנים לאחר שהתגבשה עילת התביעה, דחה כב' השופט קמא את התביעה על הסף.       

3.         טענות המערערת

עיון בכתב הערעור של המערערת ובעיקרי הטיעון שהגישה מראה שינויים משמעותיים בין שני הכתבים. בכתב הערעור טוענת המערערת רק שעילת התביעה קמה לה, לראשונה, ביום 18.11.97, הוא המועד שבו שלח לה המשיב את מכתב ההתפטרות. מכתב זה, לטענתה, מהווה הפרה של התחייבויותיו כלפיה ומגבש את עילת התביעה כלפיו (סע' 10-11 לכתב הערעור). כתב התביעה הוגש בתום 7 שנים "מלאות" כהגדרת בא-כוח המערערת (סע' 13), ולכן, התביעה לא התיישנה, מה עוד שמחיקת תביעה היא סנקציה חמורה ביותר והמחוקק התכוון להימנע ככל האפשר מלנעול את שערי בית המשפט בפני תובע.

לעומת זאת, בעיקרי הטיעון טוען בא-כוחה החדש של המערערת שהמועד שבו אירעו הנזקים היה לאחר 18.11.97, דהיינו, עילת התביעה נוצרה לאחר 18.11.97, והמערערת טוענת:

(א)       תלונותיה בפני המשיב עובר לכתיבת מכתבו - בוטות ומאיימות ככל שהיו לרבות איזכור נזקים הנגרמים לה  - נועדו לדרבן את המשיב לפעול בעניינה. בית המשפט העניק משקל רב מדי לתלונות כפי שבאו לידי ביטוי במכתביה. התגבשות העילה אינה נקבעת על פי הדברים שהעלתה בפניותיה למשיב, אלא על פי ההתרחשויות בפועל.

(ב)                 רק ב-6.11.97, בעקבות תלונותיה הרבות, החל המשיב לפעול בעניינה וזימן את בני דודה למשרדו. אילו לא היה המשיב מתפטר מתפקידו, אפשר היה למנוע את הנזקים בתוך פרק זמן סביר. לטענתה, באוקטובר 1997 עדין לא התגבשו נזקיה, ורק לאחר מועד ההתפטרות - מועד שבו הפר המשיב את התחייבויותיו בצורה ברורה - נולדה עילת התביעה.